הסיפור של חיים בוזגלו יכול להיות הסיפור של כל אחד מאיתנו. אתה לוקח משכנתה, ואז החיים מגלגלים אותך לסיבוב לא מוכר ולא מוגן מבחינה תעסוקתית. זה מה שקרה לבוזגלו. "ומאותו רגע", הוא אומר, "התחלתי לשמוע את משק כנפי הערפדים של כונסי הנכסים. בהתחלה נשיפה קלה על העורף, אחר כך הניבים החדים על הצוואר".
חייים בוזגלו הוא גבר רזה ומוצק בן 50, רומנטיקן ואיש משפחה, מכור לים, לסוסים ערביים גזעיים, אוהב את המשפחה וגם עבודת כפיים, עמלנית. הוא נולד להורים יוצאי מרוקו וטוניסיה, אביו עבד כל חייו בתנובה. בגיל 15, כששלושת אחיו הלכו ללמוד, הוא עלה על ספינה. 16 שנים עבד כספן על ספינות דיג ברחבי העולם, השתכר כפול מהשכר הממוצע במשק.
בגיל 30, כששם לב שארבעת ילדיו גדלים בלעדיו, החליט לרדת מהים ומאותו רגע התפרנס מצוין בכל עבודה שבחר: עבודה קבועה בתנובה, אחר כך כבונה רהיטים, אחר כך הציעו לו לבנות קו חלוקה של מחלבת גד בצפון. מפה התחילה הנפילה.
בוזגלו החרוץ פיתח את קו החלוקה ל-300 נקודות וקנה משאית. העסק התפתח עוד ועוד ובוזגלו ביקש להכניס את בנו כשותף בעסק. גד סירבו. הגאווה שלי, הוא אומר היום, לא השלימה עם הסירוב. התחילו חילוקי דעות, שבסופם מכר בוזגלו את הקו לחברה. "זאת הייתה תחילת הנפילה שלי. הרווחתי שם בסביבות 50 אלף שקל בחודש. אשתי לא סולחת לי על זה".
במקביל , קנה חיים בשנת 2003 שטח אדמה קטן בקריות ונטל משכנתה של 500 אלף שקל מבנק טפחות למשכנתאות כדי לבנות בית. מאה אלף מתוך הסכום הכולל היו מענקים של משרד השיכון בגלל זכאות.
"כשחתמתי על ניירות המשכנתה הרווחתי עד 50 אלף שקל בחודש", הוא מספר. "הסכום שהבנק ביקש שאשלם כל חודש, 2,800 שקל, הצחיק אותי. אמרתי לאשתי שזה כמו ללכת למכולת לקנות סיגריות, ולא טרחתי לקרוא את הניירות שעליהם חתמתי, היה קטן עליי".
מכירת הקו של מחלבות גד-במחיר הפסד הגיעה כמה חודשים אחרי החתימה. אחר כך היו עוד שני ניסיונות לקו של עוגות וקו של בשר. שניהם נכשלו. "תחושת הכישלון וההבנה של מה שגרמתי לעצמי במו ידיי, גמרה אותי", הוא אומר. "שכבתי במיטה, אנשים מסביב התחילו להגיד את המילה דיכאון. כל כך סמכתי על עצמי כל החיים שאף פעם לא נזהרתי, לא הייתי מספיק מבוהל מהחיים בשביל להיות טיפה יותר זהיר, הכל תמיד הלך לי חלק וטוב. לא דמיינתי בחלום הכי גרוע שאני אגיע למצב כזה".
בוזגלו לא הצליח לשלם את המשכנתה. החוב לבנק למשכנתאות ובחשבון העסקי התחיל לתפוח, והבנקים גרפו את כל החסכונות שלו. "הבנק העסקי, שהתפרנס ממני בשעותיי היפות, הפסיק לכבד את צ'קים ולא העביר את תשלומי המשכנתה", הוא אומר.
ההידרדרות הזאת לקחה שלוש שנים שבסופן מצא בוזגלו עבודה קבועה. היום הוא נגר, לפני שנתיים עבר מסטטוס של עובד קבלן לעובד קבוע במספנות ישראל. "סגרתי פיגורי חוב והיום אני משלם את המשכנתה באופן סדיר. 5,600 שקל לחודש. 4,120 על חשבון החוב השוטף, ועוד 1,500 לחוב בפיגור. הבית שווה 1.2 מיליון שקל. לקחתי 520 אלף שקל משכנתה, מתוכם כבר שילמתי סכומים נכבדים. אני לא מבין איך כונס הנכסים מבקש פינוי ולמה הם טוענים שאני חייב 900 אלף שקל? איך זה הגיע לזה?".
אשתו של בוזגלו, ציפורה, לא הצליחה להתמודד עם הלחץ. "פתאום אמר הרופא שיש לה סוכרת", מספר בוזגלו, "אף פעם לא הייתה לה סוכרת, זה מחרדה, אמר הרופא". ציפורה אמרה לחיים בוא נפנה את הבית, נמכור ונגמור עם זה. וכך, עם צו פינוי מכונס נכסים, אישה מתמוטטת ושאלה דחופה אם מגיע לו דיור חלופי, הגיע חיים בוזגלו לעורכת הדין שולמית שנקלר – שהתנדבה לייצג אותו במסגרת פרויקט "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין בחיפה.
אחרי שעברה שנקלר על ניירות המשכנתה הבין בוזגלו לתדהמתו שבזמן נטילת ההלוואה הוא הוחתם ללא הבנתו על סעיף שבמסגרתו הוא מוותר על זכותו וזכות משפחתו לדיור חלופי. צו הפינוי של ההוצאה לפועל היה מותיר אותו ברחוב עם כל מיטלטליו. אדם שפרנס את עצמו כל החיים עומד על פי תהום בגלל 400 אלף שקל משכנתה, מדיניות של בנקים וכונסי נכסים שגוזרים קופון על מכירת בתים של אנשים שאיבדו את היכולת לעמוד על אדמה יציבה.
"אחרי שישה חודשים של אי תשלום משכנתה, מותר לבנק לפתוח בהליכי מימוש ולהמשיך הלאה", מסבירה עו"ד שנקלר. "כלומר, במידה שתוך כמה חודשים לא נפרע החוב בפיגור, רשאי הבנק להעמיד את מלוא חוב ההלוואה לפירעון מיידי. למה? כי עכשיו במקום ריבית של מדד פלוס ארבעה אחוזים, הוא מחויב בריבית של מדד פלוס 17 אחוז, שהיא ריבית פיגורים שמותרת בחוק. אנשים שלוקחים משכנתאות לא מודעים לזה, לא מנהלים על זה משא ומתן, ובפועל הבנק גובה ריבית פיגורים על הלוואה שמועד פירעונה טרם הגיע, בניגוד לפסיקת בתי המשפט".
אינטרס כונסי הנכסים לדברי שנקלר, קיים פער ביתרת החוב הרשומה בספרי הבנק לבין החוב בלשכת ההוצאה לפועל. הפער נובע בעיקר מחיוב בריבית פיגורים אסורה על מלוא ההלוואה, ולא רק בגין החוב בפיגור. "ואז כונסי הנכסים באים ואומרים: תמכור את הבית ותן לנו את הכסף", היא אומרת. "וכשמוכרים בית, מוכרים אותו הרבה יותר זול מהערך שלו, כי מדובר במימוש מהיר".
בגלל המימוש המהיר, הערך של הבית יימכר בשיעור של 20 אחוז מתחת לשוק החופשי. "הכל כדי למכור מהר ולגזור קופון של שישה עד עשרה אחוזים – שעוברים לכיסם של כונסי הנכסים", היא אומרת. "לכן הבהילות שלהם למכור, למכור, למכור. יש להם אינטרס מובהק". חלק מכונסי הנכסים, אומרת שנקלר, מנצלים לרעה את אמון המערכת וחוסר ידיעת החוק מצדם של הלווים.
ברגע שכונס נכסים מבקש צו פינוי, ראשי ההוצאה לפועל מאשרים זאת כמעט באופן אוטומטי, בלי שראש ההוצאה לפועל פוגש או שומע את החייב. רק לאחרונה יצא תיקון לחוק ההוצאה לפועל, לפיו לא ניתן להוציא צו פינוי לפני שראש ההוצאה לפועל מזמן אליו גם את הלווים כדי לוודא שדואגים להם לדיור חלופי.
במשפטו של בוזגלו התברר שראש ההוצאה לפועל לא דווח על ידי כונס הנכסים שחיים בוזגלו כבר שילם 300 אלף שקל מהחוב. "לכונסי הנכסים דחוף להבהיל את האנשים עם צווי פינוי, והדרישה של הבנקים לפירעון מוקדם נעשית בחוסר תום לב כלפי הלווים – שלא מכירים את הזכויות שלהם ושאין להם כסף לעורכי דין".
לבקשתה של עורכת הדין, כינס ראש ההוצאה לפועל את הבנק והלווים ושני הצדדים התבקשו להגיע להסדר פירעון חוב בפיגור. ההסדר שהוצע על ידי הבנק – החזר של 12 אלף שקל בחודש – היה גבוה מדי עבור משפחת בוזגלו, שהתחייבה ליטול את משכורות ההורים והילדים ולשלם 7,000 שקל בחודש.
בקשה נוספת של משפחת בוזגלו הייתה לפרישת החוב ל-24 חודשים במקום ל-12. לאחר שבקשתה של עורכת הדין לדבר עם נציג הבנק נענתה בשלילה, הגישה שנקלר ערעור לבית משפט על צו הפינוי הרביעי במספר. עכשיו, כשהם יושבים על מזוודות וכוססים ציפורניים, מחכים בני משפחת בוזגלו להחלטת השופט.